<h1>ראבי"ה סימן תתכ"ג</h1>
<h2>דף יא.</h2>
כל כבשין שהוא יכול לאכול מהם במועד כובשן ואי מתאכלי אגב איצצא שרי למיצד ולאתויי, אי נמי אי מעיקרא אדעתא למיכל צדינהו ונפלו למכמורת טובא כוורי שרי למימלחינהו דכיון דאי שביק להו פסידי כפרקמטיא האבד דמי ושרי, דהני תרי לישנא לא פליגי אהדדי. ירושלמי [ה"י] כל כבשין וכו' הא אם אינו יכול לאכול מהם במועד לא. אמר רבי בון הדתימר בשאינן [אבודין אבל אם היה דבר אבד מותר. תני לא יהא יוצא ומלקט עשבים ומוכרן בשוק שאין] דרכו לאכול מהם במועד [וכו'], ומוקי לה בשליקטן ברגל שאינו דבר האבד, ואם ליקטן מערב הרגל הוי דבר האבד ומותר למכרו. אמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא טוויה באחוה אסקיהו באבוה מיכלי בבריה אשתי עליה באבוה פירוש אחוה מלח אבוה מים בריה ציר. ואמר רב אמר לי אדא ציידא [כוורא תחלי וחלבא לטעון גופא ולא לטעון פוריא שלא ישן מיד. ואמר רב אמר לי אדא ציידא] כוורא תחלי וחלבא מיא ולא חמרא חמרא ולא שיכרא, כי השכר רע שבשלשתן לשתות אחרי כן.
